<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה ס"ט</h1>
<h2>דף מה:</h2>
וכן מן התורה יחיד מוציא לחבירו בברכה שלאחריו שהיא חובה בכל שבעת המינין, אלא לפי שכבר נהנה וחיוב ברכתו מן התורה אמרו חכמים שיברך כל אחד לעצמו, וסמכו זה בירושלמי למה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך, אלא כשעשו זימון בפת כדינו, שמוציא יחיד, לפיכך יחיד בור יוצא בברכת תלמיד לכתחילה כדין תורה, וזהו שאמרנו שהבן מברך לאביו והאשה מברכת לבעלה כשהאב והבעל בורים שהתלמיד מברך ובור יוצא, אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו על הדרך הזה, אבל בזימון כראוי תבא לו ברכה כשמחנך בניו במצות, ובלבד שיהא גדול שחייב מן התורה, אבל קטן שהגיע לחינוך אע"פ שמצטרף לשלשה אינו מוציא לחבירו כלל, וכן שני תלמידים שבירך אחד לו ולחבירו יוצאין שניהם בדיעבד בין בפת בין בפירות.
